El Toro de Barro

El Toro de Barro

martes, 9 de junio de 2015

La «Carta», de Nikíforos Vrettakos


CaRta



 
No tengo una hoja de los viejos árboles verdes.

En este papel te escribo mi tristeza
tan leve que la lleva el viento,
tan buena y tierna que el sol no se sorprende,
noble como el silencio que camina de noche
en la hierba. Simple y pura como el agua que corre
sin que nadie adivine que nació de la tormenta de ayer.

Muchos han muerto. Muchos seguimos viviendo.
Todos estamos
heridos. El mundo pesa de tanto dolor.

Con el silencio del mar recibirás mi tristeza.
Te envío este eterno "no me olvides", es una
luz plegada en una pequeña nube.

Te envío este corderito, pues estás cerca de Dios,
para que lo lleves a su verde jardín.
Te envío este niño con el pie quebrado.
álzalo hasta la ventana con el Lucero,
cerca del mundo, cerca del sueño.

Cerca de tu bondad cálida como el aliento de una madre.
Cerca de la chimenea donde apoyas la mano en la frente
y sueñas con la felicidad del hambriento, del soldado, del enfermo.

Colócalo cerca de la verde bandera. Cerca del rojo
caballo. Junto a tu madre que rodeada
por los gorriones de enero teje la esperanza.
Colócalo cerca del suspiro de la amistad. Cerca, muy cerca.
Siéntalo y abre como una sonrisa la ventana
para que vea el mundo.
Nada más, querido Themo.
Como siempre
peregrinando por la tierra del sol, te saludo
con el ala de mi pena.


מכתב
אין גיליוני משל עצים ירוקים עתיקים
במאמרי מעל דף זה ,כותב אני את העצב שבי
בקלות בה הרוח לוקחת אותו
כל כך טובה היא ברכותה,עד כי השמש לא מופתעת
אצילית כמו השתיקה המתהלכת בלילה
על העשב. כמים פשוטים וטהורים בזרימה
מבלי שאיש ינחש כי נולדה היא
לאחר סערה של אתמול.
רבים כבר אינם,רבים עדיין בינינו
כולנו פצועים,כבד העולם בכאבו
עם רגיעתו של הים תקבל את צערי
בשלחי לך את "אל תשכחני"-הנצח
אור מקופל בתוך ענן קטון
שולח לך טלה רך זה
כי קרוב אתה לאלוהים
בכדי שתיקחהו לשדותיו
ומרעותיו הירוקים
שולח אני לך ילד זה
ורגלו השבורה
בכדי שתישא אותו מעלה
אל החלון המואר
קרוב לתבל עליה לחלום
ליד נשימתך החמה,כלחסדה של אם ישכון
ליד האח ברגע בו אתה מניח ידך על מצחך
וחולם על אושרו של הרעב,של החייל,של החולה
מקם אותו בסמוך לדגל הירוק. ליד הסוס
האדום.ליד אמך המוקפת בדרורי ינואר
בארגך תקווה
הנח אותו ליד אנחת הידידות.קרוב,קרוב מאוד
הושב אותו, וכחיוך בהיר פתח את החלון
שיצפה בעולם.דבר לא יותר,יקירי.
מרגל אני בארץ השמש,הברד
בכנף צערי.



(Anat Heidekel)





 

 
 Libro recomendado


PVP: 10 euros Pedidos a:
edicioneseltorodebarro@yahoo.es

Quien lloró de amor por una mujer,
llore conmigo sobre esta tierra ingrata.
Extranjero fui en su corazón,
extranjero lejos de mi patria.
Dos dolores para un mismo pecho.


*** 

Yo, que he sobrevivido a cien lanzas
y he hecho temblar el vientre
del desierto con uno solo de mis carros,
perdí ante tus ojos mi última batalla.
Ser cobarde en amor equivale a estar muerto.







© Del poema, Nikíforos Brettacos.
 © De la versión, Horacio Castillo.
En caso de reproducción, rogamos se cite la autoría.